אביעד ברטובפרופ’ גרי גלרמן ראש הפקולטה למדעי הטבע באוני’ אריאל ופרופ’ לאוניד פצנקר מדען בינלאומי עולה מאוקרינה שילבו בין עבודות המחקר שלהם ויצרו שיטה חדשה המחברת בין 2 עבודות מחקר. התוצאה – השלם גדול מחלקיו.
מתן התרופות המסורתי (כגון: בליעת תרופה או הזרקה) מבוסס על ספיגת התרופה בכל רקמות הגוף כך שרק חלק קטן מהתרופה מגיע לאיבר המטרה – האיבר בו נמצאת הפגיעה.
במקרים רבים כגון טיפולים כימותרפיים לחולי סרטן, תופעות הלוואי הכרוכות בטיפולים פוגעות בבריאות המטופל וגורמות לתופעות לוואי כגון:
רגישות לזיהומים עקב פגיעה בתאי מח עצם בריא, אנמיה, פגיעה בכליות, כבד, מעי, בשיער הגורמת לנשירת שיער ועוד.
מחקרו של פרופ’ גרי גלרמן, ראש הפקולטה למדעי הטבע וד”ר לכימיה, עוסק בבניית פלטפורמות לנשיאת תרופות לצורך הכוונתן המדייקת ליעד המטרה.
לשיגור תרופות מכוון מטרה יש מגוון יתרונות שהעיקרית בהן היא השפעת התרופה בצורה יעילה וממושכת יותר כך שמתאפשרת הפחתה במינון נטילת התרופה ובנוסף ישנה הפחתה בתופעות הלוואי.
פרופ’ לאוניד פצנקר, PhD בכימיה שהגיע ממכון המחקר של האקדמיה הלאומית למדע באוקרינה, וכיום חוקר באוניברסיטת אריאל,
התקבל לתכנית קמ”ע ב’ של משרד העלייה והקליטה, המקדמת את קליטתם של מדענים עולים מצטיינים, בעלי שם עולמי, בסגל האקדמיה.
המחקר של פרופ’ לאוניד פצנקר עוסק בשיטה המסמנת באמצעות סימנים פלורסנטים (הספקטרוסקופיה אפלקטיבית) את המולקולות הביולוגיות באופן רגיש.
כך ניתן להבחין היכן בגוף נמצאת התרופה ולכוונה במדויק. ההכוונה לאיבר המטרה, שנגוע בסרטן, נעשית במדויק וניתן לעקוב אחרי התהליך.
שיטת הסימון מאפשרת לראות האם התרופה הגיעה ליעדה, או שמא הצטברה במקום אחר. וכן לבחון האם הטיפול יעיל או לא.
החידוש המרכזי בשילוב 2 המחקרים של פרופ’ גלרמן ושל פרופ’ לאוניד פצנקר, מאוניברסיטת אריאל, תאפשר שיפור יעילות בטיפול התרופתי, דיוק בהגעה למטרה וכך לתוצאה המיוחלת.
כלומר הפחתת ההשפעה הרעילה של התרופה על הגוף ותופעות הלוואי, וכן הגברת נוחות השימוש בתרופה.
זאת בשילוב תהליך המאפשר מעקב רגיש אחר התרופה ופעילותה בטיפול בגידול באתר המטרה.
שילוב השיטות נבחן ונמצא יעיל ביולוגית ברמת התא, המיקוד הספציפי ותהליך המעקב הרגיש יאפשרו ביחד העברה מבוקרת לתאים סרטניים,
וכך ניתן יהיה לשפר בצורה משמעותית את יעילות הטיפול התרופתי הממוקד.
פרופ’ גלרמן מוסיף כי: “שילוב המחקרים בינו לבין פרופ’ פצנקר, אינו של 1+1 = 2 כי שני החוקרים יחד יצרו יחד משהו שהוא יותר מזה, כי הסכום השלם גדול מחלקיו, במקרה הזה אחד ועוד אחד שווה עשר”.