אביעד ברטובמחקר חדש במחלקה להפרעות תקשורת בנושא השפעת גרייה מוחית על יצירתיות שערך ד”ר עדי ליפשיץ-בן-בשט מהמחלקה להפרעות תקשורת הפקולטה אוני’ אריאל מגלה מממצאים חדשים ומעניינים על הדרך בה המוח שלנו הופך ליצירתי יותר.
חשיבה יצירתית מהווה חלק מרכזי באומנות, במדע ובחיי היום יום. רבות מהתגליות המדעיות לאורך ההיסטוריה התאפשרו הודות לחשיבה יצירתית והסתכלות מזוית מבט “מחוץ לקופסא”. מטפורות הן מרכיב מרכזי בשפה פיגורטיבית וחשיבה יצירתית.
שתי רשתות מרכזיות נמצאו פעילות בעיבוד שפה יצירתית, רשת ברירת המחדל המוחית (DMN) ורשת הבקרה המוחית (Control network), שפועלות יחד ביצירת רעיונות חדשים.
ד”ר עדי לפשיץ בן-בשט מהמחלקה להפרעות תקשורת באוניברסיטת אריאל בשיתוף פרופ’ נירה משעל מאוני’ בר אילן ערכה מחקר חדש במעבדת שפה ומוח בראשותה על ויסות היצירתיות בשפה באמצעות השפעה על רשת הבקרה המוחית על-ידי גרייה מוחית (מסוג tDCS ). צוות המחקר כלל מספר עוזרות מחקר, סטודנטיות לתואר ראשון במחלקה להפרעות בתקשורת: גל אליהו, לוטם אילני, אחווה יוסף, מעיין מוצפי ועדי פנחס.
במחקר זה המטרה הייתה ראשית, לבחון האם ניתן להשפיע על היצרתיות השפתית באמצעות שינוי רמת העוררות של רשת הבקרה המוחית ע”י גרייה מוחית (tDCS).
שנית, העמקת הידע הקיים על הפעילות המוחית להפקה מטפורית וזאת באמצעות השוואה בין גרייה מעוררת (המגבירה את הסיכוי לפעילות תאי העצב בסביבה בה היא ניתנת) לגרייה מעכבת (המפחיתה את הסיכוי לפעילות תאי העצב באזור המגורה) והשפעתן על רשת הבקרה המוחית.
במחקר השתתפו 2 קבוצות (בנות 15 נבדקים כל אחת), בקבוצה הראשונה ניתנה גרייה שמעוררת את הפעילות המוחית באזור שמאלי במוח (האנגולר גיירוס), אזור שהינו חלק מרשת הבקרה המוחית. בקבוצה השנייה ניתנה גרייה מעכבת לאזור זה. כל נבדק הגיע לשני מפגשים, בהפרש של 2-3 ימים בינהם. במפגש אחד ניתנה לו גרייה אמיתית ובמפגש השני ניתנה גריית דמה (שאם). סדר סוגי הגרייה היה אקראי כך שלא הנבדקים ולא הנסיינים היו חשופים לסוג הגרייה הנתנת.
כבסיס להשוואה נעשו מדידות רקע של יצירתיות שפתית, אשר נמדדו לפני ההשתתפות בניסוי ע”י מבחן לחשיבה יצירתית (מבחן טורנס). וכן נלקחו מדדי עירנות ומוטיבציה של הנבדקים.
לאחר כל גרייה מילאו המשתתפים שני שאלונים לבחינת היצירתיות השפתית (מבחן משעל וקסירר) ומבחן השלמת משפטים לטרלית ויצירתית.(Benedek) נערכה השוואה בין מדדי היצירתיות אחרי הגרייה הפעילה לעומת הדמה בכל קבוצה וכן השוואה בין הקבוצות.
בקבוצה הראשונה האלקטרודה המעוררת (האנודאל) היתה האלקטרודה הפעילה ומוקמה באזור צד שמאל – רשת הבקרה המוחית (האנגולאר גירוס השמאלי). האלקטרודה המעכבת (הקטודאל) שמשה כאלקטרודת יחוס (בדומה להארכה) ומוקמה מעל העין הנגדית (ימין).
בקבוצה השנייה המערך היה הפוך, והאלקטרודה הפעילה היתה זו המדכאת פעילות מוחית (הקטודאל) שהונחה באזור רשת הבקרה המוחית (האנגולר גירוס השמאלי).
בגריית הדמה הונחו האלקטרודות באותו מנח (בהתאם לקבוצת הנבדק) אולם הגרייה תוכנתה כך שהזרם יכבה אוטומאטית לאחר 30 שניות.
נמצא שרק גרייה מעכבת לאזור רשת הבקרה המוחית, הובילה לעליה משמעותית בכמות המטפורות החדשות (לדוגמא: “המנורה היא סופרנובה”) שהנבדקים הפיקו. האפקט לא נמצא בעת גריית דמה. לעומת זאת גרייה מעוררת הובילה לעליה בכמות המטפורות השחוקות (לדוגמא: תלמיד מבריק). ממצאים אלו מחזקים ממצאים קודמים בספרות לפיהם דיכוי של רשת הבקרה המוחית מוביל לשחרור היצירתיות ועליה בהפקות יצירתיות ע”י שחרור ההגבלה שרשת הבקרה המוחית מטילה על הפקות כאלו.
הבקרה המוחית מבצעת ככל הנראה סוג של סינון, שליטה ביצירתיות ובביטויים השפתיים היצירתיים שלנו וכאשר מדכאים את מערכת הבקרה המוחית מתקיים “שחרור” שמאפשר יצירתיות. ממצא שתומך בכך מובא במאמר של שמאי צורי בו, בו הוצג מקרה של אדם ללא יכולות יצירתיות מסויימות שבעקבות אירוע מוחי שפגע (עיכב) את רשת הבקרה המוחית בצד השמאלי (בהמיספרה שמאל) החל להיות יצירתי. יצירתיות זו התפוגגה כאשר חלה הטבה במצב המוחי והאזור הפגוע חזר להיות פעיל משמע לבקר את היצירתיות.
המסקנה היא שיש לעכב מחסומי בקרה מוחית כלומר “לשחרר” להימנע מבקרה, “לשבור” מחסומי בקרה על מנת להגביר יצירתיות. באמצעות גרייה מוחית מסוג Tdcs ניתן לעשות זאת באופן שהוא בטוח, יעיל ובלתי פולשני.