גל טוויטובשנים האחרונות מאובחנים יותר ויותר מקרים של סרטן בלוטת התריס. סיבה עיקרית לכך היא השינוי שחל ביכולת האבחון. בדיקות ההדמיה הפכו לרגישות ומשוכללות יותר, כך שהן מאפשרות לאבחן גידולים קטנים יותר ובשלבים מוקדמים יותר. לצד זאת, המשמעות היא שאנשים רבים מתגלים עם ממצאים אקראיים בבדיקות אלו, ועלולים לעבור פרוצדורות פולשניות בעקבותיהם, לעיתים לא לצורך. למעלה מכ- 60% מהניתוחים הגידולים מתגלים כשפיריים
מהי קשרית בבלוטת התריס, ומה ניתן לעשות אם היא מתגלה בבדיקות?
בלוטת התריס הממוקמת בבסיס הצוואר, ממש מעל עצם החזה. קשריות בבלוטת התריס הן גושים קטנים, בגודל של מילימטרים עד סנטימטרים ספורים, שעשויים להיות סולידיים או מלאים בנוזל. לרוב הקשריות אינן מלוות בסימפטומים, ורק בשליש מהמקרים ניתן למשש אותן בבדיקה גופנית. לכן, לרוב הן מתגלות בבדיקת הדמיה במקרה.
מה השכיחות שלהן?
קשריות בבלוטת התריס הן שכיחות מאוד, ועשויות להופיע אצל מחצית מהאנשים עד גיל 60. עם זאת ברוב המכריע של המקרים הן שפירות ופחות מ-5% מהן סרטניות.
כיצד מאבחנים?
על אף שמרבית הקשריות לא גורמות לבעיות בריאותיות, לעיתים יש צורך לאבחן אותן. למשל, אם בבדיקת אולטרסאונד נמצאה קשרית גדולה באופן יחסי (מעל 1 ס”מ) או בעלת מאפיינים חשודים, חשוב להעריך אותה ולשלול ממאירות.
הדרך היעילה ביותר לבצע הערכה זו היא באמצעות בדיקת FNA (ביופסיית מחט עדינה), הכוללת שימוש במחט עדינה במיוחד על מנת לדגום תאים מתוך הגוש החשוד. הדגימה נשלחת לאבחון ציטו-פתולוגי, במהלכו בוחנים את התאים במיקרוסקופ וכך קובעים האם הקשרית שפירה או ממאירה.
לעיתים, תוצאות הבדיקה לא חד משמעיות. בכ-15% מהמקרים מתקבלת תשובה לפיה הקשרית “חשודה” ומשמעות הדבר היא שלא ניתן להעריך על סמך התאים בלבד האם מדובר בקשרית שפירה או ממאירה.
במצבים אלו בדרך כלל החולים מופנים לניתוח אבחנתי, בו מסירים הגוש החשוד כדי לשלול שמדובר בגידול ממאיר. חשוב לדעת כי לאחר הכריתה, החולים נותרים עם חוסר מלא או חלקי של בלוטת התריס, והם עלולים להיות זקוקים לטיפול הורמונלי בהתאם לכך לשארית חייהם.
אך מתברר כי בלמעלה מ- 60% מהניתוחים לערך הקשריות מתגלות כשפירות. מצב זה מעורר פליאה, שכן פירושו הוא שרק בדיעבד מתברר כי חולים רבים עוברים ניתוחים מיותרים, הכרוכים בסיכונים ובסבל, ואיכות חייהם נפגעת ללא צורך.
איך מטפלים?
כאמור, רוב הקשריות בבלוטת התריס הן שפירות לא גורמות לתסמינים- הן לא כואבות ולא משפיעות על תפקוד הבלוטה. לכן בדרך כלל לא נדרש טיפול אלא מעקב בלבד.
במקרים חריגים בהם הקשרית גדולה במיוחד ולוחצת על איברים קרובים, אפשר לשקול הסרה שלה או של חלק ממנה.
במצב בו הקשרית גורמת להפרשה מוגברת של הורמוני בלוטת תריס, ניתן לטפל בה באמצעות תרופות, יוד רדיואקטיבי או ניתוח, כתלות במצבו של החולה ובהעדפות שלו.
אם מדובר בקשרית ממאירה (סרטנית), תחילה יש להסיר אותה בניתוח. לאחר מכן, כתלות במצב המחלה, ייתכן ויהיה צורך בטיפול ביוד רדיואקטיבי.
כיצד להימנע מניתוחים מיותרים?
בשנים האחרונות מתפתחות שיטות אבחון חדשות שמאפשרות לצמצם משמעותית את כמות הניתוחים המיותרים. כך, במצבים בהם התוצאה של בדיקת הביופסיה אינה חד משמעית, ניתן לבצע בדיקות מולקולריות חדשניות שמודדות שינויים גנטיים בתאים, כדוגמת בדיקת “אפירמה”.
בדיקת אפירמה (Afirma) שפותחה על ידי חברת ורסייט בארה”ב, עושה שימוש בטכנולוגיות מתקדמות כדי לדייק את רמת הסיכון של הקשרית. הבדיקה בוחנת שינויים ברצף הגנומי וביטוי של מעל 10,000 גנים שיכולים להעיד על סיכון מוגבר לממאירות.
מחקרים קליניים שבחנו את הבדיקה מצאו כי היא שוללת ממאירות בוודאות של יותר מ- 96%. למעשה, החוקרים גילו כי חולים רבים יכולים להימנע מניתוח באמצעות הבדיקה: 2 מתוך 3 חולים שעברו בדיקת אפירמה לאחר תוצאה לא וודאית, אובחנו כבעלי קשרית שפירה. כך, נחסך מהם ניתוח שהיה מיותר עבורם, ונחסכו גם הסיבוכים האפשריים והעלויות הנלוות. לא מדובר במספרים קטנים- בארה”ב הבדיקה הצליחה למנוע מעל 150,000 ניתוחים בקרב החולים שהשתמשו בה.
כדאי לדעת שאיגודי הבריאות הגדולים בעולם תומכים גם הם בשימוש בבדיקת אפירמה. כמו כן, בחלק מקופות החולים ומפוליסות הביטוח הפרטיות קיימים החזרים עבור הבדיקה.