העולם זקוק לעזרה. בימינו קל לראות זאת, כי הקורונה משתוללת בכל רחבי הגלובוס. אך גם בימי שגרה אם יש עוד דבר כזה, מצב העולם הולך ומחמיר בהתמדה, עד כדי סכנה לעצם קיומנו שהולכת ומתקרבת אלינו בצעדי ענק.
סכנה שהאופי האסקפיסטי שלנו, בני האדם, גורם לרובנו להתעלם ממנה, ולטמון את הראש בחול. הסכנה הזאת מגיעה לא ממקור אחד, אלא מכיוונים רבים. אמנה כאן חלק מהם: המדענים מזהירים אותנו שאם לא ינקטו צעדים מרחיקי לכת, משבר האקלים יהפוך את החיים שלנו לבלתי אפשריים, תרתי משמע. זה לא נשמע הגיוני, אבל בפועל מה שקורה בינתיים הוא שמרבית העולם פשוט מתעלם.
המצב הנפשי הקולקטיבי הוא בעיה קשה שהולכת ומחמירה בהתמדה. אחוזים גבוהים מהציבור פשוט חיים על כדורים נוגדי דיכאון וחרדה, וכדורי שינה, עד כדי כך שזה כבר הפך לנורמה.
הקנאות של קבוצות שונות הולכת ומקצינה, ומרוץ החימוש וההתעצמות של גורמים קיצוניים משולחי רסן בקצוות שונים של העולם הולכים ומתגברים, ולא נראה באופק מי שיעצור אותם.
המצב מדאיג, שלא לומר מפחיד ממש. אז מה יהיה איתנו? למה זה קורה? האם יש בכלל מה לעשות? מסתבר שכן, ולא רק זה שיש פתרון אחד לכל הבעיות, חמורות וגדולות ככל שיהיו, הוא פשוט ועובד כמון קסם, כנאמר, ישועת השם כהרף עין. וכאן אנחנו, עם ישראל, נכנסים לתמונה.
לעם ישראל יש תפקיד בדרמה האנושית. יש לנו ייעוד, להיות אור לגויים. לשמש להם דוגמה לחברה האנושית כפי שהיא נועדה להיות, להוביל אותם לעולם המתוקן והמושלם שמחכה למין האנושי. אפשר בהחלט להבין שלרבים מאיתנו זה לא מתאים כרגע, אנחנו עסוקים מדי בלעשות קריירה, לצבור הון, לנסוע לחופשות ולעשות שופינג. אנחנו כל כך עסוקים שאנחנו שוכחים על היעוד ההיסטורי שלנו כמו שקראתי באתר בני ברוך. לכן דואגים וימשיכו לדאוג להזכיר לנו מכל הכיוונים, עד שנתעורר. אומות העולם לא יניחו לנו עד שנפנה מכל עיסוקינו המדומים, ונממש את חובתנו כלפיהם. ואז נוכל לחיות סוף סוף בבטחה, בשלווה ובשגשוג, וגם בשלום עולמי. כמו שנאמר: וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.