תוכן שיווקיעל מנת להטיל אחריות נזיקית בגין רשלנות רפואית, על המטופל להוכיח את קיומם של ארבעה תנאים: קיומה של חובת זהירות, חריגה מסטנדרט הטיפול הסביר, קיומו של נזק פיזי ממשי וקשר סיבתי. פירושו כי ניתן להוכיח שהטיפול הרשלני הוא זה שגרם לנזק של המטופל ולולא ההתנהגות הרשלנית, הוא לא היה מתרחש.
לחצו כאן לקבלת מדריך על רשלנות רפואית בניתוח
מהו קשר סיבתי?
עוולת הרשלנות הרפואית מתבססת על ארבעה רכיבים מצטברים שרק כאשר כולם מתקיימים, ניתן יהיה להטיל אחריות נזיקית בגין עילה זו והמטופל יהיה זכאי לפיצוי כספי מהמטפל. הקשר הסיבתי הוא אחד הרכיבים המרכזיים של העוולה ומשמעותו היא כי המטופל, התובע, יכול להראות כי הנזק שנגרם לו, הנו תוצאה של הטיפול הרשלני שקיבל. כלומר, כי החריגה מסטנדרט הטיפול הסביר היא זו שהובילה לנזק ולולא היא, הנזק לא היה מתרחש. הנתבע מצידו ינסה לנתק את הקשר הסיבתי ולהראות כי גורם אחר גרם או עלול היה לגרום לאותו הנזק.
את הקשר הסיבתי, כמו גם את יתר רכיבי עוולת הרשלנות, יוכיח התובע בעיקר באמצעות חוות דעת מומחה, אשר תבסס את הקשר שבין הטיפול לבין הנזק. כך, יגיש הנתבע חוות דעת רפואית מטעמו אשר תבקש להפריך את קיומו של הקשר הסיבתי ובית המשפט יידרש להכריע.
מורכבות הסוגיה
עמידה בנטל הראיה של הוכחת הקשר הסיבתי אינה עניין פשוט, אלא מורכב מאוד ולא אחת, נדחות תביעות רשלנות רפואית בשל אי עמידה ברכיב זה. במקרים רבים, ניתן בקלות יחסית להוכיח כי המטפל סטה מסטנדרט הטיפול הסביר, כלומר כי רופא סביר אחר היה נוהג באופן שונה באותן הנסיבות, אך קשה לקשור עובדתית ומשפטית בין הטיפול הרפואי לבין הנזק.
קושי זה נובע בין היתר משום שלעיתים קרובות, המטופל לא היה בבריאות מלאה טרם ניתן לו הטיפול הרפואי. כלומר, לתובע היו בעיות רפואיות קודמות לפני שעבר את הטיפול הרשלני. אז, הנתבע ינסה לטעון כי הנזקים מהם סובל התובע כעת, אינם תוצאה של הטיפול הרפואי הנוכחי, אלא של עברו הרפואי הקודם של המטופל. אמנם, מבחינה סטטיסטית, מרבית התביעות בגין רשלנות רפואית מתקבלות, אך אלו שנדחות, נדחות במקרים רבים בשל אי הוכחת הקשר הסיבתי.
שני סוגים של קשר סיבתי
כאמור, ביסוס קיומו של קשר סיבתי בין התנהגות המטפל לבין הנזק של המטופל היא תנאי הכרחי להוכחת תביעת רשלנות רפואית. הקשר הסיבתי מתחלק לשני סוגים: קשר סיבתי עובדתי, אשר בוחן האם ללא הפעולה או המחדל של המטפל, היה מתרחש הנזק ממנו סובל המטופל. כלומר, שניתן היה למנוע את הנזק עם מתן טיפול רפואי סביר. הסוג השני הוא קשר סיבתי משפטי, אשר משמעותו כי ניתן היה לצפות את הנזק ממנו סובל התובע.
במה דברים אמורים? לעיתים נגרם למטופל נזק פיזי משמעותי כתוצאה מהטיפול רפואי. יכול אף להיות מצב שבו נגרמה נכות צמיתה ומהותית כתוצאה ממנו, אך למרות זאת, לא ניתן יהיה להטיל את האחריות הנזיקית לו על המטפל. זאת מן הטעם כי לא ניתן היה לצפות את התרחשותו של הנזק, למשל, כאשר יש סיבוך נדיר במהלך ניתוח. אזי, אמנם הסיבוך הנו תוצאה עובדתית של הטיפול הרפואי, ויכול שהוא לא היה מתרחש כלל לולא אותו הטיפול, אך מבחינה משפטית לא תוטל אחריות על המנתח, משום שמדובר בסיבוך נדיר שלא היה ניתן לצפות אותו.
מאמר זה נכתב על-ידי עורך דין אהוד פאי, העוסק בתביעות רשלנות רפואית וכן בתביעות ביטוח לרבות תביעות בגין אובדן כושר עבודה. לשאול בנושא דוא”ל: office@felaw.co.il, טל. 077-6596951. מאמר זה מהווה תוכן פרסומי, ואין באמור בו בכדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.