50% אחוז מהעובדים הסוציאליים זוכים להשלמת הכנסה; עובד סוציאלי מטפל בממוצע ב-250 משפחות בשל הקושי לאייש תקנים ולאור תנאי העבודה והשכר הירודים
לקראת יום העו”ס הבינלאומי המתקיים ביום שלישי, איגוד העובדים הסוציאליים חושף נתונים על המקצוע.
בישראל מועסקים כ-24 אלף עובדות ועובדים סוציאליים, 89% מהם – נשים. למרות הביקוש הגדול לעובדים סוציאליים, כל מועסק שני בתחום מקבל השלמת הכנסה לשכר מינימום.
עובד סוציאלי בממוצע מטפל בלא פחות מ-250 משפחות, בשל הקושי לאייש תקנים לאור תנאי העבודה והשכר הירודים.
למעלה מ-50% מהעו”סים מועסקים בחלקיות משרה בשל תת התקצוב של משרד האוצר את הרשויות המקומיות שנאלצות להעסיק את העובדים בחלקיות משרה. העובדים אמנם מועסקים בחלקיות משרה, אך בפועל מבצעים משרה מלאה.
עובד סוציאלי מתחיל יקבל בממוצע במשך עשר שנות עבודתו הראשונות השלמת הכנסה לשכר מינימום, גם אם יצבור שעות השתלמויות רבות, תואר שני ויתקדם בדרגות.
עו”ס משפחה, חדר המיון הקדמי של רשויות הרווחה, שעובדת ב-75% משרה, מרוויחה 5,200 שקלים ברוטו בחודש בממוצע.
כ-10,000 מהעובדים הסוציאליים מועסקים בשירות הציבורי: רשויות מקומיות ומשרדי הממשלה, בתי חולים, מערכת הבריאות, משרד הרווחה, ביטוח לאומי, מערכת החינוך ומשרד הביטחון.
היתר, למעלה מ-50 אחוזים, מועסקים בעמותות, חברות פרטיות וחברות כוח אדם, במסגרת ההפרטה הזוחלת של שירותי הרווחה. רובם לא זוכים לתנאים סוציאליים נדרשים, כמו קרן השתלמות והחזר הוצאות. יחד עם זאת, בשנים האחרונות נכנס לתוקף צו ההרחבה שמשפר את תנאי העו”סים המופרטים, אך יישומו נתקל בקשיים רבים גם בימים אלו. הציפייה שההפרטה תיפסק ושהמשרדים ייקחו אחריות על האופן בו מועסקים עובדים סוציאליים בשירותים אלו – לא התקיימה.
מנגד, הביקוש ללימודי עבודה סוציאלית הולך וגדל. כיום ניתן ללמוד עבודה סוציאלית ב-13 מוסדות אקדמים. מדי שנה מסיימים כ-1,800 עובדים סוציאליים את לימודיהם לתואר ראשון, אך חלקם בוחר לעזוב את התחום בשל תנאי עבודה ושכר נמוכים, ולכן משרות רבות נותרות לא מאוישות. כ-75% ממסיימי הלימודים כיום יעבדו בגופים מופרטים.
ענבל חרמוני: יו”ר איגוד העובדים הסוציאליים: “בשירותים החברתיים השונים לא מצליחים לאייש מאות משרות במשך שנה ושנתיים בגלל תנאי העבודה הירודים והשכר הנמוך. העובדות הסוציאליות צריכות להתפרנס בכבוד ולא להפוך לשק חבטות. מדינת ישראל נמצאת בקו פרשת המים. או שהיא רוצה להיות מדינת רווחה ואז זה אומר שצריך להשקיע תקציבים ברווחה, או שמדינת ישראל מחליטה שהיא מפרקת את כל השירותים החברתיים בישראל כי אין בזה צורך – אבל אי אפשר גם וגם! גם להגיד שיש רווחה, וגם להפיל את כל על העובדים והעובדות הסוציאליות של כל השירותים החברתיים”.