גל טוויטולרגל חודש המודעות למיאסטניה גראביס, מסביר הנוירולוג ד”ר אמיר דורי על מחלת המיאסטניה גראביס, על ההתמודדות הקשה ומדוע חשוב להתמיד בטיפול התרופתי ובמעקב הרפואי
מיאסטניה גראביס אוMG (Myasthenia Gravis) היא מחלה אוטואימונית שנובעת מפגיעה עצמית של מערכת החיסון בנקודות ההפעלה של העצבים את השרירים (צומת עצב־שריר), מה שמקשה על הפעלת השרירים ומביא לחולשה שלהם והתעייפות. מכאן שמה: ‘מי-אסטניה’ בלטינית פירושה חולשה ועייפות שרירים, וגראביס פירושה חמורה.
MG שכיחה יותר בקרב נשים צעירות, בגילאי 20–40, ואילו אצל גברים היא מופיעה סביב גילאי 60–80. ל־MG תקופות של החמרה ורגיעה לסירוגין, והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בכמה אזורים שונים בגוף. הביטוי הראשון של המחלה הוא לרוב באיזור העיניים, עם צניחה של עפעף אחד או שניים, או בכפל ראייה. בהמשך עשויים להופיע תסמינים שמתבטאים בקושי בדיבור, בבליעה ובלעיסה, קשיי נשימה וחולשה בצוואר שתתבטא בקושי להחזיק את הראש. חולשה בשרירי הגפיים מתבטאת בעיקר בעליונות, וגורמת לקושי בהרמה שלהן ושל חפצים כבדים. חולשה של גפיים תחתונות מקשה על הליכה, עליית מדרגות וריצה.
בנוסף לחולשה MG מתאפיינת בהתעייפות. המשמעות של זה היא שהחולשה קלה יותר בבוקר ומחמירה במהלך היום או אחרי פעילות, ומוקלת מהר לאחר מנוחה. אם המחלה מתקדמת, יש צורך באישפוז בשל אי ספיקה נשימתית או חוסר יכולת בליעה. ללא טיפול, המצב יכול להתדרדר לסכנת חיים.
בשלבים הראשונים של המחלה, קשה לסביבה להבין את הנטייה לחולשה ועייפות שקיימת אצל חולי MG, מה שמוסיף להתמודדות הלא פשוטה גם קושי נפשי. למעשה, אחד מכל שלושה מטופלים יסבלו מדיכאון ואחד מכל שני מטופלים מחרדה. מחצית מהחולים מוצאים את עצמם מחוץ למעגל העבודה, רבים מתקשים לבצע פעולות בסיסיות ומתאשפזים לעיתים קרובות.
אבחון המחלה בשלב מוקדם וטיפול מוקדם משמעותיים מאוד, שכן ככל שהמחלה מתקדמת ללא טיפול, הנזק בצומתי השרירים מצטבר עד לכדי נזק בלתי הפיך. כיוון שהתסמינים ייחודים למחלה, ברוב המקרים אפשר להגיע לאבחון מוקדם וטיפול בהתאם. בהופעה של תסמינים אלו מומלץ לגשת לברור אצל הרופא.ה המטפל.ת ובהמשך לנוירולוג.ית לאבחון המחלה. את המחלה אפשר לאבחן על פי תסמיניה האופייניים, בדיקת-דם שמזהה נוכחות של נוגדנים כנגד הקולטן לאצטיל-כולין, ובדיקת הולכה עצבית ושרירית (EMG).
בשנה האחרונה נוספו טיפולים חדשים ל- MG, והם בעלי יעילות גבוהה. הטיפול המקובל הוא בסטרואידים יחד עם תרופה מדכאת חיסוניות. ישנה חשיבות רבה בהקפדה על נטילה ממושכת של התרופות על פי ההוראות עד להשגת תוצאות משמעותיות, כלומר היעלמות תסמיני המחלה. נטילה של טיפול באופן חלקי עשויה להביא להמשך תסמיני המחלה ואף להחמרתם. לעיתים יהיה צורך בהגברת המינון או שינוי בטיפול כדי למנוע את פעילות המחלה. לאחרונה אושרה בארה”ב תרופה חדשה שניתנת בעירויי, והיא בעלת יעילות גובהה לחולים שלהם יש נוגדנים כנגד הקולטן לאצטיל-כולין. התרופה גורמת לפירוק של נוגדנים אלה על ידי תאי הגוף. לצד הטיפול התרופתי, פעילות גופנית חשובה מאוד למניעת היחלשות שרירים מחוסר שימוש, מה שמקשה עוד על התפקוד.
MG היא מחלה מסכנת חיים, אך בזכות כלי אבחון טובים ומהירים, וטיפול מתקדם, ניתן למנוע התפתחות של פגיעה תפקודית משמעותית אצל החולים. מתגמל מאוד לראות כיצד מטופלים שהתמודדו עם תסמינים חמורים כמו קשיי נשימה מצליחים בזכות טיפול נכון לחזור לשגרה ולהשיג איכות חיים טובה.