מערכת 'מדינט'מחקר חדש במחלקה למדעי ההתנהגות באוניברסיטת אריאל: מגיפת האופיואידים המשתוללת בארה”ב פסחה על ישראל, כך ששיעור התמותה מחומר קטלני זה בארה”ב גדול פי 30 מזה שבישראל.
33 אלף אמריקאים מתו ב-2015 משימוש באופיואידים – משככי כאבים רבי-עוצמה שנצרכים במדינה בכמויות עצומות. במחקר זה שבדק את שיעור המוות כתוצאה משימוש באופיואידים בישראל מצא כי התמותה הנמוכה ממילא, אף נמצאת במגמת ירידה בשנים האחרונות.
לפני כשבועיים דווחה ירידה של שנתיים רצופות בתוחלת החיים של האמריקאים. בעוד העולם המערבי כולו חי יותר שנים, האמריקאים מתים צעירים יותר ויותר, למרות מערכת הבריאות היקרה שלהם. הסיבה למגמה הזאת היא תמוהה היות ואינה נובעת מירידה בתוחלת החיים של קשישים, אלא דווקא ממוות של אנשים צעירים בשנות ה–20 עד 50 לחייהם. אחד הגורמים המרכזיים למוות הזה הוא מה שכבר מזמן שזכה בארה”ב לכינוי “מגיפה” והוא העלייה בשימוש באופיואידים, משככי כאבים רבי־עוצמה שנרשמים שם בכמויות בלתי נתפשות, והנזקים הקשים עד כדי מוות שנגרמים כתוצאה מכך. יותר מ–33 אלף אמריקאים מתו ב–2015 כתוצאה משימוש באופיואידים — עם או בלי מרשם רופא — פי ארבעה מאשר ב–1999, זאת לפי נתוני המרכז לבקרת מחלות האמריקאי (CDC) בארה”ב. מאז סוף שנות ה–90 מתו במצטבר יותר מ–200 אלף אמריקאים כתוצאה מהשימוש בהם.
מחקר שהתפרסם לאחרונה בחן את שכיחות מקרי המוות כתוצאה משימוש באופיואידים בישראל בין 2005 ל–2014. החוקרים ד”ר דניאל פיינגולד מאוניברסיטת אריאל והמרכז הרפואי לב השרון, נחמה גולדברג וציונה חקלאי ממשרד הבריאות וד”ר שאולי לב־רן מהמרכז הרפואי לב השרון והפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, בדקו את כל רישומי מקרי המוות בישראל כתוצאה משימוש בסמים וחילקו אותם למקרי מוות כתוצאה משימוש באופיואידים ולמוות כתוצאה משימוש בסמים אחרים.
מן המחקר עולה כי מספר מקרי המוות כתוצאה מאופיואידים בישראל היה נמוך משמעותית מאלה בארה”ב ובאירופה. לדוגמה, ב–2014 מספר מקרי המוות כתוצאה משימוש באופיואידים בארה”ב היה תשעה ל–100 אלף אמריקאים — פי 30 משיעור מקרי המוות בישראל, שב–2002–2004 היה 0.3 לכל 100 אלף תושבים בלבד. בנוסף, ממצאים מפתיעים מעלים כי בשנים שנבדקו, מספר מקרי המוות כתוצאה משימוש באופיואידים בישראל ירד מ–1.3 ל–0.3 ל–100 אלף איש — מגמה הפוכה לזו שבארה”ב ובבריטניה.
אמנם גם בישראל נרשמו מקרים של מוות כתוצאה משימוש באופיואידים בנוסף, רישומי הפטירה בישראל מפורטים פחות מאלה שבארה”ב וייתכן כי נפטרים נוספים כתוצאה משימוש באופיואידים לא נכללו במחקר. למרות זאת, ניתן לומר בוודאות כי המספרים בישראל נמוכים יחסית לארה”ב ואירופה.
הסבר אפשרי להבדל בין ישראל לארה”ב נעוץ בטיבה של מערכת הבריאות הציבורית המקומית, לעומת זו הפרטית בארה”ב. העובדה שישנן ארבע קופות חולים עם מערכת מחשוב מרכזית מתגלה כיעילה מאוד. כך למשל, למטופלים בישראל קשה הרבה יותר לעבור מרופא לרופא במטרה לאסוף מרשמים חדשים לאופיואידים — משום שלרוב הם משויכים לרופא קבוע, ופרטי המרשמים הקודמים שלהם מופיעים במחשבי הקופה. המערכת הישראלית מתאפיינת גם ברגולציה חזקה, כזו שמאפשרת קביעת נהלים ומגבלות על מרשם אופיואידים — ויישומם בשטח. בארה”ב, לעומת זאת, יש ריבוי מבטחים, חוקים שונים למדינות שונות, ובאופן כללי רגולציה חלשה בהרבה מזו הישראלית.
הסבר נוסף לפער קשור לכך שבעוד שבישראל אסור לחברות התרופות לפרסם תרופות מרשם באופן ישיר לצרכן, בארה”ב שיווק ופרסום ישיר לצרכן של תרופות מרשם, כולל אופיואידים, נעשים באופן חופשי.
ממצא מפתיע נוסף שעלה במחקר ודורש פיצוח הוא הירידה בשיעור מקרי המוות מאופיואידים בישראל בין 2005 ל–2014 — מגמה הפוכה לזינוק שחל באותן שנים בארה”ב ובבריטניה. החוקרים מציינים כי הסבר אפשרי לכך קשור לעלייה במודעות של הרופאים והציבור לסכנת האופיואידים. ושנית, בארה”ב נמצא במחקרים כי הסדרת השימוש בקנאביס רפואי קשורה לירידה בשימוש במרשמים לאופיואידים. ייתכן, אם כן, שהעלייה המהירה בשימוש בקנאביס רפואי בישראל מאז אישורו ב–2008 תרם לירידה בשיעור מקרי המוות מאופיואידים.