אביעד ברטובקולגן נמנה בין החלבונים הנפוצים והחשובים יותר בגוף, המהווה מרכיב חיוני ברקמות החיבור, העצמות והעור. מאחר ולעיתים שיעורו בגופינו אינו מספק, עלינו לעודד הגברה של יצירתו גם באמצעים נוספים, אילו? הישארו איתנו
קולגן הוא חלבון קשוח אך אלסטי המשלב חומצות אמינו לסיבים ארוכים וחזקים. הוא מצוי במקומות רבים בגוף ומהווה כ-30% מסך משקל החלבונים בגוף וכ-75% מאלו המצויים בעור ומכאן שתפקידו בחיינו משמעותי במיוחד. עם השנים, חלה ירידה ביצירתו בגוף עקב גורמים שונים כדוגמת זיהום ורדיקלים חופשיים, חשיפה לשמש, קפאין, עישון, צריכה גבוהה של סוכרים ופחמימות ומחלות אוטואימוניות מסוימות העשויים לפגוע בתהליך וכמובן – גם הגיל שעושה את שלו. כל אלו מחייבים מציאת פתרונות יצירתיים שייסעו לקבלו ולהשלימו בגופינו בדרכים שונות.
בעוד שבעבר היה פופולרי השימוש בקרמים למריחה על העור המכילים קולגן – נראה שכיום הגישה השתנתה. מאחר והקולגן הוא מולקולה גדולה המתקשה להיספג בדרך זו בצורה יעילה, צריכתו כיום נוחה ומתאימה יותר ומתבצעת בעיקר דרך בליעת אבקת קולגן או אסטרטגיות אחרות דומות שמטרתן הגברת ייצורו ויעילותו בגוף וכן שימורו של זה הקיים.
כושר לתאי ייצור הקולגן
בעת אימון אנארובי, עשויים להיווצר קרעים זעירים בסיבי השריר המאפשרים את בניית השרירים: תאי השריר מתעבים, ממלאים ומאחדים את הסדקים ויוצרים שרירים ארוכים וחזקים יותר. באופן דומה, ניתן לעודד יצירה של תאי קולגן על־ידי שימוש במחטים זעירות בשיטת המיקרונידלינג. בשיטה זו, פוצעים את העור בצורה מבוקרת ומינימלית תוך דקירתו באופן שטחי ובעומקים נשלטים ובכך מגרים את התאים לייצר יותר קולגן כדי לתקן את הנזק שנגרם. התוצאה המתקבלת היא ייצור מוגבר של קולגן, עור גמיש ומתוח ובעל יכולת טובה יותר להתגבר על צלקות או סימני מתיחה.
שיטה אחרת המשתמשת באותה הלוגיקה מחליפה את השימוש במחטים זעירות בגלי רדיו. יתרון השימוש בגלים הוא היכולת להגיע גם לשכבות העמוקות יותר של העור. שתי השיטות הללו מגרות את העור והתאים ליצירה נוספת של קולגן אך לעתים עשויות להביא לזמן ריפוי ארוך למדי של העור. שיטה עדינה יותר המתבססת על עיקרון דומה היא שיטת ה- LLLT – Low Level Light Therapy, בה מתבצע שימוש באור אדום או בלייזר ברמה נמוכה.
קולגן ממקורות מזון שונים
תהליכי הבנייה והייצור של הקולגן בגוף תלויים רבות גם במרכיבים אשר מקורם הוא במזון ועלולים להיפגע במצב של חוסר אפשרי בהם. הרכיב המרכזי הדרוש לייצור הקולגן הוא חומצות אמינו שונות אותן ניתן למצוא בעיקר במקורות מהחי: עוף, עצמות, חלבון ביצה ושיטה מקובלת יותר להגברתו בגוף היא הכנת מרק עצמות וצריכתו באופן סדיר. ניתן להכין מרק זה מעצמות וסחוסים של חיות שונות אך איכות ושיעור רמת הקולגן וכן יתר המרכיבים התזונתיים במרק שייווצר, משתנים בין חיה אחת לאחרת. כך למשל בדגים, כמות הרכיבים והקולגן באוכל נמוכה יותר אולם הטענה היא כי זמינותם לספיגה בגוף דווקא גבוהה יותר.
על אף שבחלבון ביצה לא מצויים קולגן או רקמות חיבור, ניתן למצוא בו שיעור גבוה של פרולין – אחת מחומצות האמינו הדרושה לייצור קולגן. מקור מזון נוסף העשוי לספק את צרכיהם של תאי ייצור הקולגן ואף לשמר את זה שנותר הוא השום, המכיל גופרית שנדרשת אף היא לייצורו ולשימורו בגוף.
לסלק מפגעים שפוגעים במאגרי הקולגן בגוף
תוחלת חייהם של תאי הקולגן בגוף תלויה בלא מעט גורמים סביבתיים. רדיקלים חופשיים, חשיפה ממושכת לקרני שמש, צריכה רבה של סוכרים וקפאין או עישון – כל אלו תורמים לקיצור משך חייהם של תאי הקולגן בגוף. גם כאן, שינויים קלים באורח החיים עשויים לעזור בהארכת חייהם של תאים אלו בגוף וכוללים שימוש יומיומי בקרם הגנה מפני השמש, הפסקת עישון, מעבר לתזונה המבוססת על יותר ירקות ופירות ופחות סוכרים מעובדים והפחתת כמות הקפה.
גורם מפריע אחר שעלול לפגוע בתאי הקולגן הוא הימצאותם של רדיקלים חופשיים – חומרים מזיקים שאויבם הטבעי בגוף הוא נוגדי החמצון. ניתן למצוא נוגדי חמצון במזונות רבים כמו פירות הדר ופלפל אדום העשירים בויטמין C, פירות טרופיים, פירות יער ועלים ירוקים כמו תרד, קייל, ומנגולד המכילים כמויות גדולות של אנטי אוקסידנטים. אלו נלחמים ברדיקלים החופשיים וכך מאפשרים הארכת משך חייהם של תאי הקולגן שנוצרו בגוף. הגנה נוספת על תאים אלו מתאפשרת באמצעות רטינול – ויטמין A, המעודד יצירה של קולגן חדש אך פחות מומלץ לשימוש בזמן הריון.
לסיכום, כדי להגביר ולשמר את כמות הקולגן בגוף יש לספק לתאים את כל הדרוש להם. לשם כך, שילוב של שיטות רבות ויצירתיות קיימות יחד עם צריכת מזונות מגוונים העשירים בנוגדי חמצון ובחומצות אמינו שונות, יבטיח הצלחה במשימה ובעיקר – הימנעות מחוסרים אפשריים.