זאבת אדמנתית מערכתית (SLE) ובלועזית ‘לופוס’, היא מחלה אוטואימונית מורכבת מאוד הפוגעת במגוון רחב מאוד של איברים, והופכת להיות מסוכנת כאשר היא גורמת לפגיעה באיברים ייחודים דוגמת הכליות או המוח. מבין הביטויים השכיחים, אך גם המורכבים ומסכני החיים של לופוס היא לופוס נפריטיס (LN), מחלה דלקתית בכליות.
לדברי פרופ’ ננסי אגמון לוין מהמכון לאימונולוגיה במרכז למחלות אוטואימוניות בבית החולים שיבא, תל השומר, הלופוס היא “אם כל המחלות האוטואימוניות”. פרופ’ אגמון־לוין היא מומחית לאימונולוגיה קלינית ואלרגיה ומנהלת את המכון לאימונולוגיה קלינית, אנגיואדמה ואלרגיה בשיבא. “המערכת החיסונית שלנו נועדה להגן על הגוף מפני אויבים המאיימים על שלמותו מבחוץ, אך במקרים מסוימים היא עשויה לזהות חלקים בגופנו כאויב ולצאת נגדם למלחמה. זה גם מה שקורה אצל חולי לופוס שלקו בלופוס נפריטיס, כשמערכת החיסון נלחמת בכליה”.
מה גורם לפגיעה בכליות אצל חולי לופוס נפריטיס ואיך מאבחנים את המחלה?
“פירוש המילה נפריטיס היא דלקת של הכליה. מערכת החיסון נלחמת בכלים שונים אחד הכלים הוא ייצור נוגדנים, שהם כמו טילים מכווני מטרה. במחלות אוטואימוניות נוצרים ‘נוגדנים עצמיים’ כאלה המזהמים בטעות את העצמי כאוייב ומבצעים “ירי על כוחותנו”.
בזאבת של הכליה, הנוגדנים שמופנים נגד הגוף שוקעים בכליה וגורמים להופעת דלקת באיבר זה. לופוס נפריטיס מאובחנת באמצעות בדיקות פשוטות דוגמת סקר של רמת חלבון בשתן , ומממצאים נוספים בשתן כמו נוכחות תאים ושברי תאים הקשורים לדלקת הכליה וגם בדיקות דם לנוכחות נוגדנים עצמיים וחלבונים אחרים המשתתפים בתהליך הדלקתי. כדי לקבוע בוודאות שמדובר בלופוס נפריטיס מבצעים לרוב ביופסיה מרקמת הכליה. זו אומנם בדיקה שדורשת אשפוז של יום בבית החולים ומבוצעת רק על ידי רופאים המיומנים בכך, אך היא בטוחה מאוד ומספקת את המידע הטוב ביותר על אופי (סוג) הפגיעה הכלייתית וחומרת הפגיעה. ביופסית הכליה יכולה ללמד גם על התגובה לטיפול בדלקת הכליה ולכן לעיתים יש לחזור על הבדיקה שוב כדי להחליט אם להפסיק טיפול או להגביר טיפול”.
איך מטפלים בלופוס נפריטיס?
“מעורבות של כליה בלופוס נחשבת למסוכנת, שכן הדלקת יכולה לגרום לאובדן תפקוד כלייתי, עד צורך בדיאליזה או השתלת כליה. לכן גם אם נדמה שהחולה מרגיש מצוין חשוב להתחיל בטיפול מוקדם כל האפשר. למעשה יש 6 דרגות (סוגים) שונות של לופוס נפריטיס, בינהן אפשר להבדיל באמצעות הבדיקות והביופסיה, חלקם נחשבים לקשים יותר ואת כולם חשוב לזהות בשלבים מוקדמים, לפני החמרה. הטיפול בזאבת של הכליה מותאם לסוג הפגיעה ומורכב לרוב מטיפול בשני שלבים – בשלב הראשון המטרה לעצור את הדלקת ולכן הטיפול שניתן הוא משמעותי, מדכא את מערכת החיסון, ונמשך כ 3 עד 6 חודשים ראשונים ולאחר מכן נדרש טיפול אשר ישמר וימנע הישנות של הדלקת למשך כ־3 עד 5 שנים”.
לאחרונה פורסם מחקר גדול, ארוך טווח ומשנה מדיניות בטיפול בזאבת של הכליה במגזין The NEW ENGLAND JOURNAL MEDICINE. במחקר זה נבחן שילוב של הטיפולים הסטנדרטים בזאבת של הכליה עם או בלי תוספת טיפול בתרופה ‘בנליסטה’, התרופה הביולוגית הראשונה והיחידה המאושרת לטיפול בלופוס ובלופוס נפריטיס. “המחקר כלל 448 חולים שאובחנו בפעם הראשונה כסובלים מלופוס נפריטיס באחד משלושת הדרגות הקשות יותר, המובילות לנזק כלייתי משמעותי יותר עד כדי אובדן התפקוד הכלייתי וגם אלה בהן שכיחות הישנות הדלקת גבוהה. המחקר הראה כי הטיפול המשולב לא רק העלה באופן משמעותי את הסיכוי להצלחת הטיפול בהשוואה לטיפול הסטנדרטי לבדו, וזאת ללא עליה בסיכון למטופלים “.
מה משמעות השילוב של בנליסטה עבור החולים?
“בנליסטה נחשבת לטיפול בטוח עם תופעות לוואי מועטות, בעשור האחרון טיפלנו בחולי זאבת רבים בתכשיר זה בהצלחה רבה, עכשיו נוכל להעזר בו גם לחולים עם זאבת של הכליה. הטיפול ניתן לרוב אחת לחודש דרך הווריד וכיום ניתן גם לתת את הטיפול בזריקות תת־עוריות אחת לשבוע בבית המטופל. בנליסטה לא רק מביאה לשיפור בהשגת היעדים הטיפוליים, העלמת הדלקת בכליה ומניעת הישנות של הדלקת היא גם מאפשרת הפחתת הטיפול בסטרואידים. הטיפול בסטרואידים הוא כמעט הכרח לכל חולה זאבת, הוא מלווה בתופעות לוואי רבות ולא פשוטות, והפחתת הטיפול בסטרואידים למינימום האפשרי הוא בהחלט יעד טיפולי חשוב. לכן מדובר בשינוי משמעותי מאוד למחלה שנחשבת קשה מאוד ועקשנית. המחקר אומנם בחן רק חולים עם אבחנה חדשה של לופוס נפריטיס, אך מתוך התוצאות ישנה התקווה שהטיפול יוכל בעתיד להטיב גם עבור החולים עם מחלה ותיקה”.