אביעד ברטובהיא מסוכנת לא פחות מסרטן, נפוצה בעיקר בקרב צעירים, ושליש מהחולים בצורה החריפה של הדיכאון בסיכון לאובדנות. השבוע חל שבוע בריאות הנפש בישראל ולרגל כך אספנו עבורכם מספר נתונים על דיכאון – “המחלה השקופה”
אובדנות היא הסיבה העיקרית למוות בגילאים 19 עד 29, על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי. בישראל בדו”ח סיבות המוות המובילות לשנת 2000-2016 שפרסם לאחרונה משרד הבריאות עולה, כי אובדנות היא סיבת המוות השנייה, מיד אחרי סרטן, בנשים בגילאים 25-44, השלישית בגילאים 15-24 והתשיעית בגילאים 45-64. בגברים היא סיבת המוות השנייה בגילאים: 15-24 ו-25-44 מיד אחרי תאונות דרכים וסרטן בהתאמה. חולים בדיכאון חווים, לעיתים תכופות, בושה נוכח התדמית השלילית שמתקשרת לדיכאון. תווית חברתית שלילית זו מונעת מחלק מהחולים לפנות לטיפול, באופן שעלול להאריך את משך המחלה, להחמיר את התסמינים, ולגרום לנזקים נוספים לחולה.
דיכאון קליני/מג’ורי אינו דכדוך קל וחולף, אלא צורה חמורה ביותר של דיכאון. החולים בדיכאון מסוג זה חווים סבל מתמשך ונאבקים במחלה המשפיעה לרעה על חייהם ועל תפקודם היומיומי: על מחשבותיהם, התנהגותם, מצבם הפיזי, בריאותם ואיכות חייהם. ארגון הבריאות העולמי (WHO) מדרג את הדיכאון המג’ורי כאחת המחלות המעיקות והמשפיעות ביותר על החברה עקב המשאבים הרפואיים הנדרשים, איכות החיים הירודה של המטופלים ועלויות עקיפות שמשיתה המחלה.
הגיל הממוצע להתפרצות המחלה הינו אמצע שנות ה–20. טיפול מוקדם בחולים, בשלב זה, בעל השלכות ויכול להשפיע על חייו כמבוגר (ירידה במספר ובמשך האשפוזים, חזרה מהירה למעגל העבודה ושגרת חיים נורמטיבית, הפחתה בטיפולים נלווים, הפחתה בתחלואה נלווית (לב וכלי דם, השמנה ועוד).
לדיכאון מסוג זה תסמינים רבים: מצב רוח ירוד או עצבות, אנרגיה נמוכה ותשישות, חוסר יכולת להתרכז, דפוסי שינה ואכילה לא תקינים, רגשות אשם, מחשבות אובדניות וחוסר יכולת לחוות הנאה. דיכאון עלול לפגוע גם בבריאות הכללית, עם תסמינים כמו: תשישות, חרדה, בעיות עיכול, כאב כרוני או שינויים במשקל. בטווח הארוך דיכאון שאינו מטופל כראוי מעלה את הסיכון למחלות לב וכלי דם, ליתר לחץ דם ולרמות לא תקינות של שומנים בדם (דיסליפידמיה).
כ-1 מתוך 3 אנשים הסובלים מהפרעת דיכאון מג’ורי אינם מגיבים לטיפול באמצעות שני סוגים של נוגדי דיכאון או יותר, ונחשבים כחולים עם “דכאון עמיד לטיפול” דיכאון עמיד לטיפול יכול להיות כרוני, כלומר חוזר ונשנה, או התקפי המתרחש בפרקי זמן משתנים. מטופלים עם דיכאון עמיד לטיפול נמצאים בסיכון גבוה יותר לאשפוז ולאובדנות , והם עלולים להשתמש בסמים או באלכוהול.
דיכאון משפיע גם על התעסוקה, החינוך ומערכות היחסים. חלק מהחולים בדיכאון לא מסוגלים לעבוד או ללמוד (דיכאון הינו בין הסיבות הנפוצות להיעדרות ארוכת טווח מהעבודה). הם מתקשים לנהל מערכות יחסים בריאות ותקשורת אפקטיבית.
נטל הדיכאון משפיע לא רק על המטופלים, אלא גם על המטפלים בהם ועל בני משפחתם (ה-caregivers). מטפלים ובני משפחה עלולים לסבול מהמתח הרגשי כתוצאה מכך שאדם יקר להם סובל מדיכאון קליני.
דיכאון במספרים
- אירוע דיכאון נמשך 6 חודשים בממוצע, וב-20% מהמקרים הוא יכול להימשך מעל שנתיים.
- חולים בדיכאון מג’ורי הסובלים מאירוע דיכאון ראשון מצויים בסיכון של 60%-40% לסבול מהישנות. סיכון זה עולה ל-60% ול-90% באנשים שסבלו משניים ושלושה אירועים בהתאמה.
- דיכאון שכיח יותר בקרב נשים לעומת גברים באוכלוסייה הכללית- 5.1% בקרב נשים לעומת 3.6% בקרב גברים.
- התאבדות מתרחשת בשכיחות גבוהה יותר בקרב גברים לעומת נשים; מתוך כלל קורבנות ההתאבדות, 75% הם גברים לעומת 25% נשים.
- 60% מכלל מקרי ההתאבדות מתרחשים בחולים המאובחנים כחולי דיכאון
- 20%-15% מכלל האנשים המאובחנים כחולי דיכאון מסיימים את חייהם בהתאבדות.
- 1 מתוך 10 נעדר מעבודה בשל דיכאון, נתון המסתכם באובדן של 36 ימי עבודה בממוצע לאירוע דיכאון.