גל טוויטוד״ר אולגה ברקאי, מומחית לגסטרואנטרולוגיה
אנו מכירים אותו כ”צרבת”, אך להחזר קיבתי ושטי יש גם השלכות לטווח ארוך יותר, העלולות לפגוע בצורה משמעותית במעטפת הוושט הרגישה. מדוע זה קורה? האם אפשר להימנע מכך? וכיצד מטפלים ועוצרים את ההחמרה של התופעה? ד״ר אולגה ברקאי עם כל התשובות.
ריפלוקס קיבתי ושטי הוא מצב שבו תוכן הקיבה עולה חזרה לוושט, בעקבות חולשה של סוגר – שריר חלק – הנמצא במעבר ושט קיבה ואמור לסגור אותו בין הארוחות. תוכן הקיבה הינו מאוד חומצי – זהו מצב טבעי ונחוץ לעיכול תקין של מזון, אך רירית הקיבה יודעת להגן על עצמה בפני נזק של החומצה. רירית הוושט, לעומת זאת, חסרת מנגנוני הגנה כאלה, ולכן נוכחות חומצה בוושט גורמת למין “כוויה” כימית, שאנחנו חשים לרוב כצרבת. חשיפה חוזרת של הוושט לחומצה באנשים עם צרבת לא מטופלת עלולה להתפתח לכדי דלקת ואף כיבים בוושט, ובהמשך להצטלקות של הוושט, היצרות החלל וקושי בבליעת מזון. בחלק מן המקרים, חשיפה חוזרת של רירית הוושט לחומצה תגרום להחלפה של רירית ושט תקינה על ידי רירית חולנית, שלא אופיינית לוושט תקין. מצב זה נקרא “ושט על שם בארט” והוא מעלה משמעותית את סיכון להתפתחות סרטן ושט.
מחלת החזר קיבתי ושטי – ריפלוקס – הינה מחלה נפוצה מאוד. בעולם המערבי עד כ-25% מהאוכלוסייה הבוגרת מדווחת על לפחות אירוע אחד של צרבת בשבוע. הסיבה להיחלשות של הסוגר במעבר ושט קיבה לרוב אינה ידועה, אך ישנם גורמים רבים שתורמים להיחלשות נוספת של הסוגר שכבר חלש מלכתחילה: תזונה (מזון מטוגן/שומני/חריף, קפאין, ואף מאכלים “יום-יומיים” כמו עגבנייה, בצל או פירות הדר), השמנת יתר, הורמונים (היריון, נטילת גלולות למניעת היריון), עישון ואלכוהול.
אבחון
לרוב האבחנה ברורה כבר משיחה עם המטופל/ת, שמדווח/ת על צרבת, בעיקר אחרי ארוחות אבל גם בלילה, ויותר אחרי מאכלים מסוימים שציינו קודם לכן. אותה צרפת תוקל או תיעלם לגמרי באופן כמעט מידי, עם נטילת תרופות סותרות חומצה. במקרים כאלה, האבחנה היא ברורה ואין חובה לבצע בירור נוסף. בדיקת גסטרוסקופיה הסוקרת את דרכי העיכול העליונות, תבוצע בחלק מן המטופלים (בעיקר המבוגרים יותר) על מנת לשלול מחלות אחרות של הוושט והקיבה. הצורך בגסטרוסקופיה ייקבע על ידי גסטרואנטרולוג/ית מומחה/ית. באנשים עם ריפלוקס כרוני הנשאר איתם מספר שנים, מומלץ לבצע גסטרוסקופיה לפחות פעם ב-5 שנים. יש לבדוק האם מתפתח ושט ע”ש בארט – שהוא כאמור, מצב טרום סרטני, הדורש מעקב תכוף הרבה יותר ובחלק מן המקרים גם טיפול (בד”כ על ידי צריבה של הרירית הלא תקינה).
בחלק קטן מן ממקרים. מחלת ריפלוקס לא תתבטא בתסמין הקלאסי – צרבת, אלא בתסמינים פחות אופייניים, כמו שיעול, כאב בחזה, צרידות ועוד. במקרים כאלה, לא ניתן להסתפק בשיחה עם החולה, אלא יהיה צורך בביצוע גסטרוסקופיה וגם מדידת חומציות בוושט. בצורתה ה”מסורתית”, מדידת חומציות בוושט מתבצעת על ידי צינור דק (קטטר), המוחדר דרך האף ונשאר בוושט 24 שעות. בשנים האחרונות ישנה בדיקה נוחה ביותר, בה חומציות בוושט נמדדת על ידי קפסולה, שמוחדרת לוושט במהלך גסטרוסקופיה (קפסולת BRAVO) ומייתרת את הצורך הקטטר.
טיפול
סוג הטיפול נקבע בהתאם לחומרת המצב. אמצעים פשוטים – ירידה במשקל, הימנעות מארוחות לפני שינה, הימנעות מאלכוהול, עישון ומאכלים “מגרי צרבת” (ראו רשימה מעלה) לעתים יספיקו וייתרו את הצורך בתרופות. אם שינוי אורח החיים אינו מספיק למנוע צרבת, וכאשר הצרבת הינה תופעה נדירה (פעם בשבוע-שבועיים לכל היותר), ניתן לטפל בה בתרופות ללא מרשם, המסייעות בהפחתה מיידית של החומציות בקיבה. כאשר הצרבת הופכת לתופעה שבועית ואף יום-יומית, נעדיף להשתמש בתרופות חזקות יותר – מעכבי משאבות פרוטון (חומצה), או בשמן הלועזי –proton pump inhibitors – PPI, שניטלות באופן קבוע פעם עד פעמיים ביום. טיפול כזה יוביל להיעלמות של הצרבת ביותר מ-90% מן המטופלים. חשוב להדגיש, שנטילת תרופות סותרות חומצה במינונים גבוהים במהלך שנים רבות עלולה לגרום לתופעות לוואי. לכן, חשוב להקפיד על אורח חיים נכון על מנת להקטין א המינון הנדרש של התרופה כמה שיותר.
ומה קורה כאשר הטיפול התרופתי לסוגיו אינו יעיל?
במקרים אלה חובה לבצע מדידת חומציות בוושט, ולוודא שאכן מדובר בריפלוקס חומצתי בחומרה גבוהה, שאינו מגיב לטיפול. אם זה האכן המצב – ניתן לשלב תרופות סותרות מסוגים שונים, ואף להפנות את החולה לניתוח, בו יתבצע חיזוק מכני של הסוגר. בחלק מן המקרים, מדידת חומציות בוושט תגלה שאין מדובר בריפלוקס חומצי, אלא בריפלוקס מסוג אחר (מרתי, למשל) ואף היעדר ריפלוקס בכלל. בשני המצבים האחרונים יידרש טיפול תרופתי אחר לגמרי.
הכותבת היא ד״ר אולגה ברקאי , מומחית בכירה לגסטרואנטרולוגיה, מנהלת המכון למחלות דרכי העיכול והכבד במרכז הרפואי ברזילי, ובעלת מרפאה פרטית ברמת החייל בתל אביב.