אביעד ברטובעל פי כתב התביעה שהוגש לבית המשפט השלום בירושלים, התובעת הגיעה בשבוע ה-41 להריונה לביה”ח הדסה לצורך זירוז ללידת בנה הבכור ויצאה מבית החולים לאחר שאיבריים פנימיים בגופה נכרתו בשל תקלה לכאורה. מבית החולים הדסה נמסר: “מדובר בתביעה שהוגשה לפני חמש שנים ועניינה בארוע משנת 2007. בית החולים דחה את טענות התביעה בכתב הגנה שהגיש מטעמו לבית המשפט”. ממשרד הבריאות טרם התקבלה תגובה.
על פי כתב התביעה, המדובר במקרה בו אשה בהריון מתקדם הגיע לביה”ח הדסה לצורך זירוז ללידה כשבשל ירידת מים ואי-התקדמות הלידה כמצופה הוחלט על הכנסתה לניתוח מיידי במהלכו נגרם נזק למעי הגס על ידי הצוות המטפל, ככל הידוע עקב נגיעה של מלחם (המשמש בניתוח הקיסרי להפסקת דימום של כלי דם) במעי. הצוות המטפל, שלא הבחין במהלך הניתוח בנזק שנגרם, סגר את ביטנה של המטופלת ללא בדיקה או טיפול וללא התייעצות עם מומחה, כפי שצריך היה להיות עפ”י הנהלים.
בהמשך כתב התביעה נכתב כי בשל סיבוכי אותה פגיעה, התפתחה דלקת פנימית בבטנה של האשה אשר הובילה אותה שוב אל חדר הניתוחים חמישה ימים בלבד לאחר הלידה, אל ניתוח בו נאלצו הרופאים לכרות את התוספתן, קטע מן המעי הדק וחלק ניכר מן המעי הגס.
חומרת העניין עולה כאשר מתברר כי את האבחון לנזק במעי הביאה דווקא המטופלת, כשאשר לאור הכאבים הרבים וסימפטומים שונים שחוותה, לרבות התנפחות ברוב איברי גופה, פנתה אל מיילדת פרטית שליוותה אותה במהלך ההריון וזו פנתה אל אביה, רופא מוערך בארה”ב אשר זיהה כי ככל הנראה מדובר בבעיה במעי. צוות ביה”ח סרב להתייחס בתחילה להבחנה זו ותלה את הקשיים בעודף שומן, חור כח סיבולת של התובעת וב”פינוק” מצד זו האחרונה.
רק לאחר צעקות רמות של התובעת ובני משפחתה, ניאותו בביה”ח לבדוק את הדברים ונוכחו לראות כי אכן הצדק עמה.
אך כאן לא תמה הסאגה המצערת. בניתוח השלישי, שנועד לטפל במעי הפגוע, הורדמה המטופלת וכתוצאה מהפעלת כח מוגזם של הצוות הרפואי על לסתותיה של המנותחת לטובת החדרת צינור ההנשמה נגרו נזקים קשים ללסתה ולליקוי בסגר השיניים.
לאור כל אלו תובעת ר’ את ביה”ח בסכום מינימלי של מליון ₪ כשבבית המשפט צפוי הסכום לעלות עוד.
מבית החולים הדסה נמסר בתגובה: “מדובר בתביעה שהוגשה לפני חמש שנים ועניינה בארוע משנת 2007. בית החולים דחה את טענות התביעה בכתב הגנה שהגיש מטעמו לבית המשפט”. ממשרד הבריאות טרם התקבלה תגובה.