מערכת 'מדינט'צלקות נשארות, לרוב, כזכר לפגיעה שנגרמה לגוף או ליתר דיוק, פגיעה שנגרמה לעור. כדי להבין איך זה קורה חשוב להבין שהעור שלנו מורכב משלוש שכבות: השכבה העליונה היא שכבת האפידרמיס, העור עצמו הוא הדרמיס, ואילו השכבה התת-עורית היא היפודרמיס. כאשר שכבת הדרמיס נפגעת נפגעים גם סיבי הקולגן, מה שמוביל להופעתה של הצלקת, וכדי לתקן את הנזק הזה נדרש חידוש של סיבי הקולגן. הבעיה היא שבמקרים רבים מתקשה הגוף לעשות זאת בעצמו, והצלקת שנותרת במקום שונה במראה שלה (וגם במרקם) ממראה העור. חשוב לזכור שאדמומיות אינה צלקת, והיא עוברת מעצמה לרוב ללא טיפול ייחודי, אבל צלקת יכולה להיות קצת יותר מאתגרת.
שלושה סוגי צלקות
לפני שניתן לבצע טיפול בצלקות חשוב לזהות את סוג הצלקת הקיימת, שכן קיימים שלושה סוגים עיקריים. הצלקת ה”פשוטה” ביותר היא צלקת היפרטרופית, שהיא למעשה גוש אדום ובולט שאינו מתפשט מעבר לאזור שבו נגרמה הפציעה מלכתחילה. בהשוואה, צלקת קלואיד היא חמורה יותר והיא מופיעה כאשר הגוף ממשיך לייצר קולגן באזור הפגוע, מה שמוביל להופעתו של גוש שפיר שמתפשט ויוצא גם מהאזור שבו נגרמה הפציעה. הסוג השלישי הוא צלקת אטרופית, שמובילה להופעתם של חוקים בעור. כפי שאפשר להסיק מדובר בצלקת חמורה ולא מאוד אטרקטיבית, והיא מופיעה במצבים שבהם נפגעו רקמות שומן או שריר באופן משמעותי. זה יכול לקרות, למשל, כאשר טיפול לקוי בפצעי אקנה מוביל לנזקים בעור.
איך מטפלים בבעיה?
כאמור, זיהוי הצלקת ואופייה הוא שלב חשוב בדרך לאיתור הטיפול המתאים, שכן פציעות קלות מאפשרות לנו להתגבר על הפגיעה ולצאת ממנה ללא צלקות כלל. עם זאת, ישנן שיטות טיפול בצלקות המיועדים למצבים חמורים יותר, והשיטות הללו מאפשרות לטשטש את הצלקת, גם אם היא קיימת כבר תקופה ארוכה. מוצרים טיפוליים שונים, כדוגמת מוצרים המבוססים על סיליקון רפואי, בהחלט מסייעים בטשטוש הצלקות הללו, בין אם נגרמות בעקבות כוויה, ניתוח, אקנה או כל סיבה אחרת. במקרים חמורים אף יותר עשויה להידרש התערבות כירורגית, ולרוב היא תוצע כחלופה כאשר הצלקת נמצאת במקום בולט יותר. במילים אחרות, אם הצלקת מפריעה לכם בשגרה (בעיקר בזווית העין) בהחלט ייתכן שיש מה לעשות בנדון. במאה ה-21 יש מגוון רחב של שיטות טיפול, חלקן טבעיות ואחרות כירורגיות, אבל השיטות הללו עשויות להציע לכם בדיוק את הפתרון שאתם מחפשים.