מערכת 'מדינט'“אנחנו רגילים לחשוב על אימהות בפאן החיובי והאידיאליזטורי שלו. רוב הנשים רואות בו את משאת חייהן וכמובן תורמת לכך החברה, התרבות והדת הרואים בהולדת ילדים ערך עליון” אומרת פוריה קורן זילבר.
אימהות היא חלק בלתי נפרד מחייהן של נשים בישראל ורווחת ההנחה שהרגש האימהי, ההתמסרות האימהית ומילוי הפונקציות האימהיות – מתבצעות ללא שום קושי.
הנחות אלה, נובעות מקושי לתת מקום לפניה השונים של ההורות ומהכחשה של המציאות המורכבת. כולנו רוצים לדבוק באם האידאלית, המסורה, הטובה והמאושרת.
בחדרי מטפלים, מתארת פוריה קורן זילבר, נראה לעיתים קרובות את ציורו של מאטיס המתאר אם המחזיקה תינוק בזרועותיה בעוד היא מתבוננת בו בחיוך עדין ומאושר. גם החברה זקוקה לתמונה אידיאלית זו, על מנת לעודד ילודה וכדי שלא לפגוע בתפקיד החברתי שהאימהות ממלאה.
מכאן- שהצד האחר של האימהות, כלומר, המורכבות והקשיים שהיא מעוררת, מושתקים ואם הם כבר עולים- הרי שהם משוייכים ישירות לצד הפתולוגי שלו העוסק בהפרעות פסיכיאטריות.
בד בבד עם ההכחשה עולות וצומחות בעשורים האחרונים גישות אחרות הנותנות מקום למורכבות החוייה האימהית. מחקרים פסיכולוגיים ואנתרופולוגיים העלו ספקות בדבר טבעיותם של הרגשות האימהיים. בד בבד חלו שינויים גם במידת הנכונות להכיר בקיומן של בעיות נפשיות הקשורות לחוייה האימהית, כשדיכאונות לאחר לידה הוכרו כנפוצים פי כמה וכמה מאותו אחוז קטן יחסית של משברים לאחר לידה כפי שהספרות הפסיכיאטרית מתארת.
ההבנה בדבר מורכבותה של החוייה האימהית באה לידי ביטוי גם בקליניקה. אם בעבר, מסבירה פוריה קורן זילבר, פנו נשים לאחר לידה לטיפול- רק אם חוו משבר דיכאוני קשה, הרי כיום מגיעות אלי לטיפול נשים עוד בטרם הרו על מנת לדון בחויית האימהות כפי שהיא מופנמת בנפשן, תוך שהן נותנות מקום באומץ רב לתחושות שונות ומורכבות שיש להן לגבי הפיכתן לאימהות.
היכולת לעשות זאת קשורה גם לסדקים שיש היום בפנטזיה על האימהות שצופנת בחובה רק אושר. הן מתבוננות בפיכחון על ההקרבה שתידרשנה, על מסוגלותן להתמסרות, על הויתורים שיצטרכו לעשות בחייהן, בקריירה שלהן, בחייהן הזוגיים ועוד.
חשוב לדעת, ששיעור הנשים הסובלות מתסמונת של הפרעות נפשיות לאחר לידה נע על פי מחקרים שונים מ-30% עד 50%. שיעור הנשים הסובלות מהפרעות קלות החולפות לאחר מספר ימים- גבוה אף יותר ומגיע לידי 80%. הפרעות חמוות הדורשות טיפול ואישפוז פסיכיאטרי מדווחות אצל 1-2 נשים לכל 1000 לידות.
הפרעות נפשיות שלאחר לידה אינן איפוא תופעה יחודית בקרב מיעוט קטן של אימהות, אלא הן חלק מן החוייה האימהית הכוללת וזהו היבט באימהות שיש להתבונן בו במבט מפוכח.
הפרעות נפשיות שלאחר לידה מתבטאות במגוון של סמפטומים בעוצמה משתנה. בדרגת חומרה נמוכה נבחין בדיכדוך, בכי ללא סיבה ברורה, בתחושות של לחץ או יאוש ובקושי לטפל בתינוק. בדרגת חומרה בינונית- הדכדוך נמשך זמן רב יותר והאם תתקשה לצאת ממנו. הדכדוך ילווה גם ברגשות אשם על אי היכולת לטפל בתינוק כראוי, כאשר לעיתים יהיה פער בין חויית האשה את אופן טיפולה לבין הטיפול בפועל.
ההפרעות החמורות מתבטאות בדיכאון עמוק עד אי יכולת לתפקד, במחשבות מוזרות ולעיתים בניתוק הקשר עם המציאות.
מקובל היום לראות במשבר שלאחר לידה- כנגרם בשל לחץ של כמה גורמים אפשריים:
- הגורם הביולוגי: כאן ההסבר מתמקד בירידה חדה ברמות ההורמונים אסטרוגן ורוגסטרון מיד לאחר הלידה כמו גם בחסך החמור בשעות שינה ובהפרעות ברצף השינה וזאת בשל הצורך לטפל ברך הנולד. בשל כך יופיעו סימנים של התשה מצטברת שתשפיעה על ההרגשה הכללית ועל יכולת התפקוד.
- הגורם החברתי: אם בעבר היתה זו המשפחה המורחבת, שהיתה מתגייסת ולוקחת על עצמה לטפל באם ובתינוק לפחות בתקופה הראשונה שלאחר הלידה, הרי שכיום, עם התפוררות מערכת התמיכה הזו, נשארת האשה לבדה בהתמודדותה עם אימהותה כשהיא נתמכת על במעגל משפחתי מצומצם. אם גם מעגל זה אינו נגיש- הרי תחושת המצוקה עלולה להחריף.
- הגורם הנפשי: זה כולל את אישיותה של האשה, את עולמה הפנימי, חוזקיה וחולשותיה ובעיקר את חויותיה כבת לאמה. שם נזרע הזרע המשפיע על האופן שבו תחווה היא את אמהותה.
חשוב להדגיש, שרובן המכריע של הנשים הנתקפות בתחושות של דכדוך לאחר לידה- יכולות ומסוגלות להתאושש בכוחות עצמן ובכוחות הקרובים להן. רק אם ההפרעה קשה יותר ואינה חולפת, מציינת פוריה קורן זילבר, חשוב לפנות לטיפול מקצועי. לעיתים קרובות, מתן לגיטימציה לתחושות המורכבות וגילוי אמפטיה כלפיהן, הן בלבד עשויות לעזור לאם הטריה להתאושש ולצאת מן המשבר שחוו.