אביעד ברטובאמש התכנסו באולם “ירושלים” בכנסת, ביוזמת חה״כ מיכל וולדיגר, חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, לדיון סביב מתמודדי נפש עם מסוכנות מתמשכת. התופעה התפרסמה בשנים האחרונות בעיקר סביב הטרדות חוזרות ונשנות של ידוענים, אך ישנם מקרים חמורים יותר שלא מקבלים במה.
בדיון השתתפו, לצד חברי וחברות כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, מנעד רחב של אנשי מקצוע. בין השאר: עו”ס חרות ואך אהרונסון שסיפרה את סיפורה האישי, יו”ר איגוד הפסיכיאטריה ד”ר צבי פישל, מנהל מחלקת מעצרים בסנגוריה הציבורית נתנאל לגמי, נציגי מחלקת ייעוץ וחקיקה בפרקליטות המדינה, עו”ד סטאפני בן נון ועו”ד יפעת רווה, יו”ר האגודה לקרימנולוגים קליניים רוני בנצור, יו”ר “בית חם” הרב אריה מונק, נציגי עמותת משפחות בריאות הנפש גדי רוזנטל, יו”ר לשמ”ה הדס נתן ועליזה פרידמן, יו”ר רקמה אנושית ירדנה זילברשטיין, ראש תחום חקירת אנשים עם מוגבלויות מיטל גרף, ראש אגף בריאות הנפש בעזר מציון מירב לוי, מייסד “סיכוי שווה אורן הלמן, נציגי ארגון נרצחים ונרצחות עו”ד לרה צינמן, נציגת נעמ”ת עו”ד גלי עציון ונציגי עמותת עוצמה יוכי צובוטרו ויפה נבון.
את הכנס יזמה חברת הכנסת מיכל וולדיגר בשיתוף פעולה עם חברותיה לשדולת בריאות הנפש ח”כ קטי שטרית, ח”כ אמילי מואטי וח”כ עידית סילמן.
יוזמת הכנס, ח”כ מיכל וולדיגר שלחה בפתח הכינוס איחולי החלמה מהירה לחברתה ח”כ אמילי מואטי שסייעה אף היא לקיום הכינוס.
ח”כ וולדיגר אמרה: “בחסות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נפגעים לא מעט מתמודדי נפש. המדינה אשמה, בהשקעה נכונה ניתן למנוע טרגדיות”.
“חווינו בשנתיים האחרונות לא מעט מקרי קיצון שהסתיימו במוות, וחלקם מוות שנגרם על ידי המשטרה, כמו יהודה ביאגדה, שיראל חבורה ומוניר ענבתאווי. לעתים הטרגדיה איננה פוסחת גם על אנשי מערכת אכיפת החוק, המוצאים עצמם מעורבים באירוע קשה, אשר יכול היה להימנע לו רק היו בידיהם הכלים המתאימים”.
“חוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע בין היתר כי אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם אלא במקרים מסוימים, כאשר מדובר בתכלית ראויה, במידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת בו. אשפוז כפוי על פי חוק טיפול בחולי נפש הוא אחד מהם. למצער, חוק הטיפול, במצבו הנוכחי, לא נותן תמיד פתרונות. קיימים לא מעט מקרים בהם מסוכנותו של האדם לא הצדיקה אשפוז כפוי ומאידך הוא לא היה מספיק בריא בכדי לעמוד לדין. מצבים אלו מביאים פעמים רבות לתופעות כגון סטוקרים מהם עלולים להיפגע החולים עצמם והסביבה שלהם”.
עו”ס חירות ואך אהרונסון סיפרה את סיפורה האישי המטלטל: “הוצמד לאבי סכין; בנס הוא ניצל; הכתובת על הקיר – הרצח הבא מעבר לפינה”
“אני אם לשישה, מתגוררת באילת ועו”סית ומטפלת משפחתית. מתלבטת איך לקרוא למתמודד הנפש שחושב לשים סוף לשדים בתוכו על ידי פגיעה במשפחתו. החלטתי לקרוא לו אדם, כי לפני הכל הוא אדם. בשירות הלאומי הכרתי את אדם שהגיע מרקע קשה ושהיו לו המון תכונות נהדרות. עזרתי לו במהלך היכרותנו לעבור תהליך להתחבר אל עצמו, לסיים בגרות ולהתגייס לצה”ל. עברו מספר שנים והוא חזר למעגל הפשע. התפרצה אצלו מחלת נפש שגרמה להטרדות והפרעות בלתי פוסקות מצידו”.
“בשנים הראשונות ניסינו לעזור לו, אך המצב המשיך להחמיר והתוקפנות רק הלכה והחמירה. במספר אירועים בהם אדם סיכן אותנו, הוא גם סיכן את עצמו כי כוחות הביטחון הגיעו בנשקים שלופים. לפני שנה הוא הגיע לביתו של אבי ואיים עליו עם סכין. בנס הוא נשאר בחיים. האירוע הזה הבהיר לנו כי כרגע אנחנו נתונים באיום גבוה ומתמשך. עזבתי את עבודתי ומאז אני מחפשת פתרונות להצלת חיים של הסביבה ושל המתמודדים ומשפחתם. יצאתי לתקשורת וחשבתי שאזכה לעזרה, אך להפתעתי במקום למצוא פתרונות נתקלתי בעוד המון פניות לעזרה”.
“הכתובת על הקיר”
“זה רק עניין של זמן, הרצח מאחורי הפינה. מדובר פה בחצר האחורית של מדינת ישראל. שמעתי על מקרים קורעי לב. שמעתי על מטפלים מאויימים ונרדפים ובעלי עסק שחייהם הפכו לגיהנום בגלל הפרעות. מה שחוזר על עצמו הוא שהאלימות היא חזרתית וקיצונית. בנוסף, האלימות איננה אירוע חד פעמי, וגם לרוב ישנם גם מעצרים חוזרים ונשנים ונדמה שלמערכת יש אוזלת יד רצינית בכל הנושא הזה”.
“יצאתי למסע הזה מתוך ניסיון להגן על משפחתי המורחבת. אך תוך כדי תנועה הבנתי שאני חוברת לקבוצה שלא הכרתי- משפחות גיבורות נפש, והעובדה הזו הניעה אותי בחודשים לאחר מכן. בניתי סקר שהעברתי לעשרות אלפי אנשים במגע עם מתמודדי נפש. מה שחזר על עצמו הוא שקיימת הרבה אלימות בסביבתם ולמעשה אין מענה הולם. מחלת נפש בפני עצמה אינה מהווה בעיה, אך בשילוב נסיבות בעייתיות היא יכולה להוביל לקטסטרופה. פניתי לגורמים הציבוריים וגיליתי שאין כל מאגר מידע שמאגד מחלות נפש ומסוכנות יחד. סברתי שזה יכול להעיד על אופי הבעיה ועל דרכי הטיפול. קיבלתי מידע לפיו כ-700 מתמודדי נפש נשלחים לאשפוז כפוי במסגרת צו בית משפט”.
“שאלה שנשאלת הרבה היא- האם ניתן לשפוט אדם על עבירה שטרם ביצע מתוך ההנחה שעלול להתבצע על ידו פשע או נשק? למדתי כי ישנו תקדים לכך- החוק לטיפול ופיקוח על עברייני מין. חוק זה מגן על הציבור מפני עברייני מין על ידי ביצוע הערכת מסוכנות, פיקוח מעקב ושיקום מונע. ההנחה היא כי עברייני מין פועלים מתוך דחף בלתי נשלט ומאפיינים אישיותיים שמסכנים את הציבור. היחידה שהוקמה לשם הטיפול בכך פועלת בקרב אוכלוסייה זו. אדם חזר למשפחתו, שהם בעצמם בעלי בעיות בריאותיות וחירותו של אדם לא נשללת. נשאלת השאלה מתי המדינה פורסת חסות על המסוכנות של אדם. מצאתי כי ישנם קווי דמיון ביננו ובין תחום האלימות במשפחה, וקיימים הרבה כלים מתאימים לטיפול”.
“אני מאמינה כי עיקר המשאבים יעברו לטיפול במתמודד הנפש באופן מקצועי. הערכת מסוכנות, המלצות, טיפול והגנה”.
מייסד “סיכוי שווה”, אורן הלמן: “יש לי בת עם צרכים מיוחדים ואני מפחד שהיא תפגוש שוטר; המדינה המפלה הגדולה ביותר”
“אני פה בגלל דוד שלי שנפטר במחלקה סגורה. 48% מאיתנו לא יסכימו לגור ליד אדם עם מוגבלות נפשית ו60% לא יסכימו להשכיר להם דירה. האנשים האלה עם המחלה השקופה נפגעים מסטיגמות והמדינה היא המפלה הגדולה ביותר ולא מאשרת להם לעבוד במעונות. המפכ”ל צריך להסביר למה בדו”ח מבקר המדינה כתוב שאין הסברה על התמודדות מול נפגעי נפש. זה כמו שצה”ל יצא למבצע בלי להתכונן”.
“אני בא בטענות למשטרה. אתם כארגון צריכים לדעת להתמודד מול טענות כאלה, אני אבא לילדה עם צרכים מיוחדים ואני מפחד שהיא תיפגש עם שוטר שלא ידע להתמודד איתה ויירה בה או יעצור אותה. למה כל האנשים שמבינים בהתמודדות נפשית לא יושבים עם המפכ”ל לגבש תכנית?”
מנהל מחלקת מעצרים בסנגוריה הציבורית, נתי לגמי: “הגורם שהכי פחות מתאים לטפל במתמודדי נפש – זו המשטרה. מעולם לא פגשתי במתמודד נפש שמקבל ליווי כפי המתחייב בחוק”
“כאחד שרואה את כל המעצרים אני יכול לומר לכם שאולמות המעצרים מלאים במתמודדי נפש. הגורם שהכי פחות מתאים לטיפול בהם היא המשטרה אבל במקום לטפל בדברים במישור האזרחי המדינה מסיטה את הטיפול למישור הפלילי והמשטרה לא יודעת מה לעשות איתם. משפחות מתמודדי הנפש צריכות להדליק משואה על ההתמודדות שלהם יום יום שעה שעה. אדם שביצע עבירה בגלל שהיה במצב פסיכוטי לא אמור לקבל עונש, אמנם מן הדין הוא היה צריך להיות זכאי, מתמודד הנפש לא הולך הביתה אלא לאשפוז שלפעמים יקח המון שנים. האשפוז אינו עונש אלא אמצעי התגוננות. האדם הראשון שצריך לפגוש מתמודד נפש שפגע הוא לא המשטרה, אלא איש מקצוע על מנת לעצור את הפשיעה ולהגן על משפחתו ועליו. מעולם לא ראיתי מתמודד נפש שמקבל ליווי בחקירה כפי שדורש החוק”.
גורמי המקצוע במשטרה: באוגוסט תצא הדרכה לשוטרי סיור
“האנשים החולים נפשית, נפגעים יותר מכולם והם פחות באים למשטרה להתלונן. הם לפעמים לא יודעים לספר כראוי ומתבלבלים ולכן זה בעייתי. יש נוהל חקירת אנשים עם מוגבלות. כל חוקר במשטרה לא יכול להיות שוטר בלי לעבור קורס של שעתיים לחקירת אנשים עם מוגבלות. באוגוסט תצא לדרך הכשרה לכל שוטרי הסיור והשטח. יש לנו ממשק טכנולוגי שנותן אינדיקציה לשוטר סיור שמגיע לדעת אם מדובר במוגבל נפשית”.
יו”ר המועצה לבריאות הנפש ומנהל מחלקה בבית החולים “גהה”, ד”ר צבי פישל: “צריך לדעת מתי לשחרר את החוק”
“רוב רובם של חולי הנפש אינם מסוכנים וצריך לזכור את זה, חולי הנפש הם בעיקר קורבנות וצריך להגן עליהם. התפקיד שלנו הוא להבין שמדובר באנשים עם מחלה שאנחנו צריכים לטפל בהם, יחד איתם, כדי למנוע כמה שיותר את המקרים הטראגיים האלה. צריך לדעת לשחרר את ידי החוק לפעמים, לא כדי להפריע, אלא כדי להגן”.
יו”ר עמותת משפחות בריאות הנפש, גדי רוזנטל: “האלימות קודמת לבריאות הנפש”
“המדינה מתנהלת בצורה לא רציונאלית, כי ניתן היה לחסוך כסף באמצעות צוותי משבר נפשי (סביב 140 מליון ₪ בשנה). מחקר שנעשה באנגליה מצא שברוב המקרים האלימות קדמה להתפרצות מחלת הנפש”.
יו”ר לשמ”ה, הדס נתן: “אני מתמודדת ובעלת תואר שני; תעשו הפרדה בין אלימות לבין קושי נפשי”
“צריכה להיות הפרדה בין העבריינים לחולי הנפש, אדם שנמצא במחלקה פסיכיאטרית עקב אלימות לא יכול להיות עם אנשים שנמצאים שם מסיבות שונות. אני גם מתמודדת בעצמי וגם מתעסקת בתחום ובעלת תואר שני. יש שני פרמטרים, האחד, אלימות והשני, הקושי הנפשי, צריך לעשות הפרדה ביניהם”.